אבו ריא ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעת לביטולו של פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה ביום 11.6.2014.

בתמצית ייאמר, כי התובענה הוגשה בתחילה כתובענה בסדר דין מקוצר, ובמענה הוגשה בקשה למחיקת הכותרת ולמתן רשות להתגונן, במסגרת אותה בקשה הועלו טענות ההגנה מטעם הנתבעת. התובעים הסכימו להעברת התובענה לפסים של סדר דין מהיר, ובהתאם נקצב המועד להגשת כתב הגנה, ליום 10.6.2014.

התובעים פנו לביהמ"ש בבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה עם חלוף המועד אשר נקצב, ובהתאם ניתן פסק דין בהיעדר הגנה.

כעת הוגשה על ידי הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין, כאשר הנתבעת מציינת כי טעות אנוש היא זאת אשר הביאה לאי הגשת כתב ההגנה במועד (ייאמר כי על פי נתוני התיק, ההחלטה המורה על הגשת כתב הגנה עד ליום 10.6.2014, הומצאה לנתבעת), ולגופו של עניין, טוענת הנתבעת טענות הגנה – כפי שמצאו ביטוין גם בבקשה למתן רשות להתגונן, לגבי היעדר יריבות כלפי אחד התובעים, ולגבי נסיבות התאונה כפי שפורטו, אשר לטענתה הינן בדויות ולא אמיתיות.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395. ברי כי במקרה זה, לא נפל פגם המחייב ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

לאור הטענות כפי שהועלו בבקשות השונות (הבקשה למתן רשות להתגונן והתצהיר התומך, וכן הבקשה לביטול פסק דין), סבורני שיש הגנה היכולה לשמש כהגנה אפשרית בפני התובענה, ולא מצאתי לנכון לקבל את תגובת התובעים המבקשת לדחות את הבקשה (ייאמר שהתגובה מתייחסת בעיקר למחדל ולא לטענות ההגנה האפשריות); לגופו של מחדל, אכן מדובר במחדל, אולם אינו מהותי, ומחדל במישור הדיוני גרידא מצדיק ביטול פסק הדין תוך ריפוי הפגם בדרך של פסיקת הוצאות.

אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 11.6.2014; אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה למתן פסק דין והצורך בתשובתם, בסך 2,500 ₪; החיוב בהוצאות אינו תלוי בתוצאות ההליך וישולם בתוך 30 ימים מהיום;

כתב הגנה בסדר דין מהיר יוגש עד ליום 10.7.2014; ככל שלא יוגש כתב הגנה, יושב פסק הדין על כנו;

ת.פ. ליום 11.7.2014.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשע"ד, 15 יוני 2014, בהעדר הצדדים.